ראשי
יהדות
"מסירות נפש"- חד פעמית - פרשת בשלח

"מסירות נפש"- חד פעמית - פרשת בשלח

למה בורא עולם הכניס את בני ישראל לפלונטר על הים? מאת: שלמה זלמן סיונוב

"מסירות נפש"- חד פעמית - פרשת בשלח

בני ישראל כבר נגאלו ממצרים, יצאו אל החופש והדרור, נשמו את האוויר החופשי שמחוץ לכותלי מצרים, כבר הספיקו קצת לשכוח מהעם המצרי, ובכל זאת הנה, הם מוצאים את עצמם בצרה חדשה : 'ים סוער' ורועש עומד למול עיניהם. הם מוצאים את עצמם פתאום "חנוקים" מכל הצדדים, מאחוריהם- הם רואים את המצריים דולקים אחריהם. משני צידיהם- הם רואים מדבר ענק ומפחיד, ומלא חיות רעות. לפניהם- הם רואים את 'הים הגועש' ,שמאיים עליהם להטביע. הגלים הגבוהים מתנפצים למול עיניהם, והרוחות נושבות בעוז, שורקות ומפחידות. ממש הם נפלו מן 'הפח' – אל הפחת. בורא עולם הציל אותם מן 'הפח' של מצרים , והפיל אותם שוב בפח 'ממולכד' שמאיים על חייהם מכל הצדדים. במצב כזה , הלב שלהם כבר "מתפוצץ" מרוב מתח וחרדה. אחרי שהם התפטרו מצרה אחת של מצרים ,בורא עולם הפיל אותם שוב בתוך שלושה צרות מפחידות: מצריים ,מדבר מפחיד וים סוער...

מדוע באמת בורא עולם עשה להם כך? מה בדיוק הייתה 'התוכנית' של האלוקים , בכל הפחד האיום הזה שהוא הכניס לבני ישראל, מה הייתה 'המטרה' בכל ה"פאניקה" הזאת? התשובה: אלוקים תבע מעם ישראל מצווה של 'מסירות נפש'. כיוון שבלי ההקדמה הזאת של מסירות נפש לא יתכן לקבל את התורה בהר סיני. אי אפשר להיות יהודי מאמין בלי מסירות נפש.  אי אפשר לבנות את בנין 'העם היהודי' בלי 'יסודות' של מסירות נפש.

דבר זה נכון גם לגבי חיי 'היום יום' שלנו: לא יתכן להיות יהודי אמיתי בלי נכונות של הקרבה ומסירות  .הקרבה עצמית בכל תחומי החיים: במשפחה, ברחוב, בבית, בלבוש, בעבודה, באכילה, ובמה לא?! ההגדרה של "מסירות נפש" בדורנו אין הכוונה "לקפוץ" לתוך הים, כפי שנדרש מאבותינו במצרים- אלא פשוט דורשים מאיתנו להתאמץ קצת יותר מיכולתנו עבור קיום המצוות. לוותר קצת על טיפוח 'יופי הגוף' שלנו – למען שמירת הצניעות. להקדיש קצת יותר 'מהזמן' שלנו לטובת הנשמה שלנו.  להקדיש קצת יותר 'מחשבה' ותשומת לב למילים שאנו מוציאים מפינו.  וכן הלאה, בכל שאר תחומי החיים. כל הדברים "הקטנים"  הללו – חשובים בשמים כאילו מסרנו נפש לכבודו של השם יתברך.

אמנם, בעבר בורא עולם דרש מבני ישראל מסירות נפש של 'קפיצה לתוך הים' – ואולם בדורנו, שהרחוב כל כך פתוח ומושך, הפיתוי של התאוות כל כך חזקות עד שכל מעשה קטן מצדנו, שוקל יקר מאוד בשמים. כל מאמץ, כל הקרבה, מעורר רעש גדול בשמים. למשל : אישה שהולכת היום בצניעות,  הרי ששכרה גדול יותר פי כמה וכמה מאשתו של הרשב"י, ומאשתו של רבי מאיר בעל הנס, ומאשת הרמב"ם, ומכל דור התנאים כולם. ממש בלי גוזמא כלל. משום שבדור של התנאים , נראה אישה אחת שהייתה מעיזה ללכת בלי צניעות, הרי אישה כזאת הייתה מיד "מנודת" בפי כולם , ולא היה לוקח הרבה זמן עד שבעלה היה מגרש אותה מרוב ביזיונות "ושם רע" שהיה יוצא על אשתו בכל הסביבה. אבל היום בדורנו, שאווירת הרחוב נותנת לאישה הרגשה של "ביטחון עצמי" ללכת בלבוש לא צנוע. ולכן אישה 'גיבורה' שבכל זאת עומדת בניסיון, הרי שכרה בשמים כפול ומכופל, והאימהות הצדקניות בשמים 'מתגאות 'בבת ישראל כזאת, ואפילו 'מקנאות' בשכר הרב שצפוי להם מאת בורא עולם.
שכן זה הכלל : ככל שהקושי והניסיון גדול יותר- כך הערך והחשיבות של מצווה רבה יותר. מעשה קטן מאוד בדור שלנו- שקול כנגד כמה מצוות גדולות בדורות שעברו. כי בדור שלנו הטומאה  גוברת מאוד עד אין קץ. להיות יהודי כשר בדור שלנו, זוהי משימה לא פשוטה בכלל.  ולכן המעט יחשב להרבה מאוד.

זהו הלקח הגדול שלומדים מפרשת בשלח - "מסירות נפש" בעבר- היתה לקפוץ אל תוך ים סוף! מסירות נפש בדורנו- היא קפיצה אל תוך "מערכת החיים" שלנו, כל שלב, וכל התקדמות- היא מסירות נחושה לכבוד ה' יתברך. ננצל את הסגר הביתי, את ימי הבידוד והריחוק. נתקרב 'צעד קטן' למען בורא עולם אפילו מסירות נפש- חד פעמית, זה בטוח יהיה המנוף והמליץ שיחלץ את עם ישראל מהנגיף.

שלכם, שלמה זלמן סיונוב, חבר מועצת העיר-אור יהודה.

שלום רב

הנך נכנס למדור בו יופיעו תמונות נשים

חזרה לדף הביתאני אשה המשך לדף המבוקש