‍

מחקר מקיף על מוצאם של העדה הבוכרית

מאת הרב הגאון רבי הלל חיימוב שליט"א

עשרת השבטים האבודים

נושא עשרת השבטים מאז ומעולם מצא עניין רב בעיני עם ישראל והתחבטו בשאלה זו

רבים מגדולי ישראל האם עשרת השבטים קיימים אי שם אחרי הרי החושך או שמא נאבדו

עקבותם ולא ישובו לעולם.

הגמרא במסכת סנהדרין (ק"י:ב'), דנה בעתידם של עשרת השבטים, האם אמורים לחזור

לארץ ישראל בגאולה או שמא נאבדו ואינם, וכך אומרת המשנה:

עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר (דברים כט) "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה",

מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינן חוזרים דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר: "כיום

הזה" מה יום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפילה להן, כך עתידה להאיר להם.

רש"י מסביר את דבריו של רבי עקיבא: – ד"ה "כיום הזה, מה היום מאפיל" – לא בבניהם

ובבני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורין הם, אבל בניהם

ודורות הבאים זוכין ומזכין.

לדעת רש"י, דבריו של רבי עקיבא שעשרת השבטים אינם עתידים לחזור, מתייחסים רק

לדור הראשון בלבד אשר גלה, לא יזכה לשוב לארצו, אולם הדורות הבאים ובעיקר בניהם

ובני בניהם ישובו למקומם.

בסוף ספר יחזקאל (פרק מ"ח), מתאר הנביא את החלוקה העתידית של ארץ ישראל לשלושה

עשר חלקים, ומונה את עשרת השבטים, שבטי ממלכת יהודה וגם הכוהנים והלויים שלעתיד

יהיה להם חלק בתוך החלקות של שבטי ישראל . משמע שעשרת השבטים עתידים לחזור.

גם המלבי"ם בפירושו על יחזקאל (ל"ז: י"ט) כתב על שיבתם של שבטי ישראל כחלק

מתהליך הגאולה וקיבוץ גלויות. – "ובאחרית הימים יתקבצו כל עשרת השבטים האובדים

והנדחים תחת דגל יוסף שהוא משיח בן יוסף אשר יאסוף הנדחים.“

אחיה השילוני מוסיף בנבואתו: "וַאעַנֶּה אֶת-זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל-הַיָּמִים" ומה

תלמוד לומר אך לא כל הימים (ילקוט שמעוני). "כי לימות המשיח יחזור דוד למלוך על ישראל

בעת התיקון, ולכן לפני חזרת הדברים לתיקונם כפי שהיה, יבוא משיח מבני אפרים לתקן

את החטא של העגלים שהעמיד ירבעם, וחטא והחטיא את ישראל, ובכח מסירות הנפש של

משיח בן יוסף יתקן את החטא מכל וכל, ובכך יפנה דרך למלך המשיח בן דוד שיחזור למלוך

על כל ישראל, וזהו עיקר הנבואה של יחזקאל בפרק ל"ז.

הרמב"ם באיגרותיו, כאשר נשאל בנושא זה כתב: "ואשר שאלת על עניין השבטים דעו

לכם שזה עניין אמיתי ואל ביאתם אנו מחכים אשר הם אחרי הרי חושך ונהר גוזן ונהר סמבטיון

גנוזים". (קובץ על יד ח"ד, תרמ"ח)

עשרת השבטים עתידים לחזור:

נמצאנו למדים שאכן עשרת השבטים קיימים ועתידים לחזור לפני הגאולה לארצם, ולא

כאותם שחושבים שעם ישראל כיום הוא משבט יהודה ובנימין בלבד שנשארו בסוף בית

ראשון במלכות יהודה ועשרת השבטים אבדו ואינם.

ולכן באתי לחקור ולהסביר עניין זה של עשרת השבטים ובתוכם לגלות את השתייכות

העדה הבוכרית לאחד משבטי ישראל.

היסטוריה:

היסטוריה של עמים ועדות עוברים שני שלבים עיקריים, השלב הראשון הינו היסטוריית

הדעות:- אגדות, מסורות, מיתוסים, מעשיות שנמסרים מאב לבן. תחילה הם סבירים אך

בכל דור מידת הסבירות הולכת ופוחתת. במרוצת הזמן מתרחב המיתוס ונעלמת האמת.

וחלק השני היסטוריית המאורעות המבוססות על עובדות.

תהליך זה עבר גם על היסטוריית עדתנו, אבל לצערי עד כה ברובה בנויה על פי היסטוריית

הדעות ולא של עובדות, ונביא כמה מהם:

היסטוריית הדעות:

פעם רווחה דעה לפיה שורשיהם של יהודי בוכרה נעוצים בעשרת השבטים שהוגלו

לאשור בשנת 722 לפני הספירה, לאחר חורבן ממלכת ישראל ע"י סרגון השני, מלך

אשור. אבל במרוצת השנים כל אחד בדרכו הוא הוסיף נפח באגדות ומיתוסים עד שהרבה

מהיסטוריונים שעסקו במקור מוצאה של העדה הבוכרית, התלבטו בשאלה זו חלקם טענו

שהם מבני עשרת השבטים וחלקם טענו שהם ממגורשי ספרד. היו אלו שכתבו שהם בכלל

מבבל ותימן. חלקם כתבו שמוצאם של בני העדה הבוכרית הוא בכלל מפרס, ואף הוסיפו

אגדה קדומה שלפיה לפני כמה מאות שנים הגיעו קבוצת אומנים מפרס לפי בקשת האמיר,

שהיה צריך אומנים לסריגת שטיחים וצביעת בדים. ומכיוון שיהודים לא יכולים להתפלל

בלי מניין, יצאו שמונה משפחות מפרס, בדרך נכנסו לעיר בלך שבאפגניסטן ולקחו משם

עוד שניים או שלש משפחות והגיעו לבוכרה. מהם התפתחה הקהילה הבוכרית.

אני רוצה להתייחס להיסטוריה של עדתנו לפי השלב השני, המבוסס על עובדות ולהפריך

את האגדות ההיסטוריות המבוססות על דעות.

היסטוריית העובדות:

לדעתי, הטעות בידי היסטוריונים הללו נבעה מכך שהשפה המדוברת בקרב העדה

הבוכרית היא פרסית, ולכן החליטו שמקורם מפרס. וזה לא ראיה משום:

א. שהמלך אחשווראש שהיה מלך פרסי (מגילת אסתר) שלט בזמנו על כל העולם, והשליט

את השפה על כל נתיניו. כמו שעינינו הרואות כיום, ששפה האנגלית מדוברת באמריקה,

זאת משום שהבריטים כבשו חבל ארץ זו. כמו כן הרוסים במהפכה הבולשביקית כשכבשו

רפובליקות, השליטו את השפה הרוסית על כולם.

על אף ששפת אם היא אחת, לכל מדינה ומדינה יש את הניב שלה. בארה"ב מדברים

אנגלית בניב שונה מאשר בבריטניה, וכן באוזבקיסטן מדברים רוסית בניב שונה מאשר

במוסקבה. כך גם השפה הפרסית קבלה ניבים מיוחדים של תושבי המקום.

בבוכרה דיברו פרסית בניב בוכרי, בטדז'יקיסטאן דיברו פרסית בניב טדז'יקי, באפגניסטן

פרסית בניב אפגאני, באזרבז'ן בניב אזרבז'ני ובפרס עצמה יש ניבים רבים השונים מעיר לעיר

ולכולם שפת אם אחת - שפה הפרסית.

אם כך, השפה היא לא הוכחה שמוצאם של יהדות בוכרה מפרס.

ב. הברת כ"ב אותיות התורה שאינה זהה בחלק האותיות להברת אחינו הפרסיים.

ג. הברת הניקוד של קמ"ץ וחול"ם שונה מהברת הניקוד של אחינו הפרסיים.

ד. מנגינות התפילה של שבת וחגים, אינם דומים כלל למנגינת התפילות של יוצאי פרס

ואף אין להם אח ורע בשום קהילה בעולם.

אף אם נסכים לכך שמוצאם מפרס, מי זה הגאון שחיבר את המנגינות לקטעי התפילה

לאחר שהגיעו לבוכרה ומדוע שינו את הברת הקמ"ץ והחול"ם והגיית האותיות כמו הק'

ועוד?

בעדה הבוכרית לכל קטע בתפילה יש מנגינה: החל מ'פתיחת אליהו הנביא', זמירות, מהודו

עד ברוך שאמר, מברוך שאמר עד נשמת, מנשמת עד יוצר, מיוצר עד ק"ש, ק"ש בטעמי

המקרא, עזרת אבותינו מנגינה שונה. מוסף - במנגינה שונה, ערבית של שבת, שונה. ימים

נוראים מנגינה אחרת לגמרי. קריאת המגילה במנגינה שאין לה אח ורע בכל קהילות ישראל.

גם לפרקי התהילים מנגינה מיוחדת המשתנה לפי המקום בהם הם מופיעים: אם הם

בתפילת שחרית של שבת מנגינה שונה, אם זה בהפטרה מנגינה שונה, ואם זה בפיוטים של

תפילת ערבית במוצ"ש מנגינה שונה. מדובר ביצירה אומנותית נדירה של שירה ופיוט. האם

יצירה מופלאה כזו יכולה להתחבר מקובץ של אורגי שטיחים? אתמהה...

ואם נצא מנקודת הנחה שהיה מלחין אחד גדול שהצליח לחבר את כל המנגינות, השאלה

המתבקשת היא: איך הוא הצליח ללמד את כל העדה באשר הם, בבוכרה, סמרקנד,

טאשקנד, מרגלאן, דושנבה וכל הפזורה בלי אמצעים הקלטה אלקטרוניים כמו שיש בימינו

אנו: רדיו, אינטרנט, דיסקים ונגנים וכד'.

הרי בימינו עם כל הטכנולוגיה על אף שיש אפשרות לחבר מנגינה לקטע של תפילה, אין

ביכולתנו ללמד או לכפות על כל הקהילות בעולם שינגנו אותה. איך זה נעשה באותם ימים?

מה שמעניין שלכל קטע של תפילה יש פסוק פתיחה, הנותן את הכיוון למנגינה והמקאם

של אותה התפילה, למשל:

לזוהר, "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד"

להפטרה, "שמו וזכרו מבורך תמיד, לעולם ועד"

לערבית של שבת, "זכור רחמיך ה' וחסדך כי מעולם המה"

לערבית של ראש השנה "וביום שמחתכם ובמועדכם וכו'"

לערבית של יום כיפור "כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם מכל חטאתכם, לפני ה' תטהרו"

לערבית ג' רגלים "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם"

זה יצירה גאונית שקשה לומר שחוברה שם במקום בבוכרה. ואף אם נתעקש לומר שכן

יכול להיות שהיו שם יוצרים ענקי הרוח שחיברו את המנגינות לקטעי התפילה במקום

מגוריהם בוכרה, איך זה שהלחנים לא הושפעו ממנגינות של תושבי המקום האוזבקים?

‍

הרי המנגינות של התפילה אין להם שום דמיון למנגינות של המקאם האוזבקי שבתוכם

גרנו מאות בשנים. בשונה מעדות אחרות כמו אחינו האשכנזים שמנגינות התפילה שלהם

הושפעו מאוד מהאופרה של שכניהם הנוצרים ורוב עדות המזרח המנגנים בתפילה הנקרא

מנגינה ירושלמית הושפעו ממקאם הטורקי.

ספר התווים של ניגוני התפילה:

בשנת תשס"ז 2007 החליט הזמר עזרא מלקוב מניו יורק, להוציא ספר תווים של כל קטעי

התפילה, השירה והפיוט, כדי שלא ישתכחו המנגינות של התפילה לדורות הבאים. לשם

כך הקליט את כל קטעי התפילה ושלח את החומר לגרמניה למר ארי בבחנוב כדי שיכתוב

את הנוסח בתווים. לאחר סיום עבודת כתיבת התווים שנכתבו בכתב יד, נשלח החומר

להקלדה ממוחשבת לאוניברסיטת טאשקנד-אוזבקיסטאן לפקולטה של מוזיקה בראשותו

של פרופסור אוטנזר מטאקובוב.

צוות שלם ומיומן עבד על הפרויקט ובשלבי הגהה של הספר, התקשר פרופסור אוטנזר

מטאקובוב (טשקנד) לעזרא מלקוב (ניו יורק) וקבל בפניו, "איך זה שחייתם עימנו מאות בשנים

ולא לימדתם אותנו את המנגינות הנפלאות הללו?".

זו ראיה מרגשת כי המנגינות של התפילה שלנו אינם לקוחים ולא מושפעים מעמי המקום

שבתוכם גרנו.

מתוך כל הממצאים שהבנו, אפשר להסיק מסקנה אחת: שהעדה הבוכרית, היא אחת מעשרת

השבטים אשר הוגלו לשם עם המנהגים, עם המסורת של היגוי האותיות והברת הניקוד, עם

המנגינות של התפילה ושמרו אותה מדור דור עד ימינו אנו.

כעת השאלה, איזה שבט מעשרת השבטים?

כדי למצוא את השבט שאליו אנו משתייכים, חשבתי לחפש מה היה השוני בין השבטים

כדי לדעת לשייך לפי זה את העדה לשבט. הרי עם ישראל על כל עדותיו חי ע"פ מצוות

התורה באופן זהה, אותה ספר תורה, אותם הטלית והתפילין, אותה מזוזה בפתחי הבתים,

ושאר המצוות הכל אחיד פרט לאי אלו מנהגים, אבל המחנה המשותף הוא אחד. וגם אם

ניקח את הברת האותיות והיגוי הניקוד השונה בין עדה לעדה, עדיין לא נוכל לקבוע לפי

הברת הניקוד וההיגוי את מוצאה של העדות והשתייכותם לאחד משבטי ישראל, משום

שבתנ"ך לא מוזכר כלל מה היה הברת הניקוד של כל שבט או השוני בין השבטים בהברת

‍

היגוי הניקוד. דבר היחיד שמצאתי בתנ"ך שכתוב במפורש השוני בין השבטים היה בצבע

הדגל שלכל שבט היה דגלו בצבע אחר.

וכך מובא במדרש רבה (במדבר ב' ב') על הפסוק "הבאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" בשעה

שנגלה הקב"ה על הר סיני, ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים, שנאמר "רכב אלוקים רבותיים

אלפי שנאן". והיו כולם מחנות מחנות עם דגלים, שנאמר "דגול מרבבה". כיון שראו אותם

ישראל שהם מסודרים לפי דגלים, התחילו מתאווים לדגלים ואמרו הלוואי כך אנו נהיה עם

דגלים כמותם. אמר להם הקב"ה נתאוויתם לעשות דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם,

שנאמר "ימלא ה' כל משאלותיך". מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה, לך עשה

אותם דגלים כמו שנתאוו.

שנאמר: איש על דיגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו.

(במדבר ב' ב')

היה צריך לומר "איש על דגלו באותות יחנו בני ישראל" למה צריך לומר לבית אבותם?

בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה להם דגלים כמו שנתאוו, התחיל משה מיצר. אמר עכשיו

עתידה המחלוקת להינתן בין השבטים. אם אני אומר לשבטו של יהודה שיחנה במזרח והוא

יאמר איני רוצה אלא בדרום, וכן ראובן וכן אפרים וכן כל שבט ושבט, מה אני עושה?

אמר הקב"ה למשה: "הם לא זקוקים לך, כי מעצמן מכירים את סדר חנייתם שמקובלים

מיעקב אביהם. כמו שנשאו אותו והקיפו את מיטתו כך יקיפו את המשכן, לכך נאמר "לבית

אבותם" כעין שהקיפו את מיטת אביהם, כך יחנו". (מדרש רבה ב' ז')

סדר חניית השבטים סביב המשכן:

מזרח: יהודה, יששכר וזבולון

דרום: ראובן, שמעון וגד

מערב: אפרים, בנימין ומנשה

צפון: דן, אשר ונפתלי

למה כתוב "באותות"?

סימנים היו לכל נשיא ונשיא, לפי מפה (דגל) וצבע. על כל מפה ומפה כצבע אבנים טובות

שהיו על ליבו של אהרון הכהן.

אבני החושן

על החושן מלפנים קבעו ארבעה טורים של משבצות זהב ועל כל משבצת הייתה אבן יקרה

בטור העליון: אודם פטדה ברקת

בטור השני: נופך ספיר יהלום

בטור השלישי: לשם שבו אחלמה

בטור הרביעי: תרשיש שוהם ישפה

הסבר הצבעים של אבני החושן:

אודם (אדום) פטדה (ירוק) ברקת (מעורב-אדום שחור ולבן)

נופך (תכלת) ספיר (כחול כהה) יהלום (לבן)

לשם (כחול) שבו (אפור) אחלמה (חום)

תרשיש (צהוב) שוהם (שחור) ישפה (כל הצבעים מעורבים בו).

צבעי הדגלים של השבטים:

ראובן: אבנו אודם, ומפה שלו צבע אדום ומצוייר עליו דודאים.

שמעון: אבנו פטדה, ומפה שלו צבע ירוק, ומצוייר עליו חומת עיר שכם.

לוי: אבנו ברקת, ומפה שלו צבוע שליש לבן, שליש שחור ושליש אדום, ומצוייר עליו

אורים ותומים.

יהודה: אבנו נופך, וצבע מפה שלו תכלת כמין שמים, ומצוייר עליו אריה.

יששכר: אבנו ספיר, צבע המפה שלו כחול כהה, ומצוייר עליו שמש וירח.

זבולון: אבנו יהלום, וצבע מפה שלו לבן, ומצוייר עליו ספינה.

דן: אבנו לשם, וצבע המפה שלו כחול כמו ספיר, ומצוייר עליו נחש.

נפתלי: אבנו שבו, וצבע המפה שלו אפור, ומצוייר עליו איילה.

גד: אבנו אחלמה, וצבע מפה שלו חום, ומצוייר עליו מחנה.

אשר: אבנו תרשיש, וצבע מפה שלו צהוב כשמן, ומצוייר עליו אילן זית.

יוסף: אבנו שוהם, וצבע המפה שלו שחור, ומצוייר עליו מצרים. על דגל אפרים שור ועל

דגל מנשה ראם.

בנימין: אבנו ישפה, וצבע המפה שלו דומה לכל י"ב הצבעים, ומצוייר עליו זאב.

השתייכות העדה לפי צבע הדגל:

אחר שלמדנו את צבעי הדגל של כל שבט כעת נחפש את העדות לפי משיכת ליבם לצבע

מסויים. (בודאי שלכל אדם יש טעם אישי, אני עוסק בקו כללי של כל העדה ככלל ולא בפרט)

עדה הבוכרית אוהבים מאוד את צבע האדום (בורדו יין), את זה רואים בצבע אבני התכשיטים

של הנשים הנקרא אבן רובין, השטיחים בביתם, וילונות, ריפוד הספות בבתים וריפוד

הכיסאות והפרוכות בבתי הכנסת שעל ארון הקודש לרוב צבע השולט בורדו יין.

הדעת נוטה לומר שהם משבט ראובן. זאת ועוד ששם בכור מצוי מאוד בכל משפחה מבני

העדה, דבר המעיד על השתייכותם לשבט הבכור שהוא ראובן.

האם צבע הוא סימן מובהק להשתייכות העדה לשבט?

לאחר שגילינו את המשיכה לצבע הבורדו של בני העדה הבוכרית, עדיין אי"א לקבוע

שאכן הם משתייכים לשבט ראובן, כי יכול להיות שבני העדה הבוכרית מושפעים מבני

המקום שאהבו את צבע הבורדו.

אבל אם נמצא עוד עדות בישראל שיש להם משיכה לצבע מסויים, אזי נוכל לומר בבירור

שאכן משיכת הלב לצבע מסוים הוא סימן מובהק להשתייכות העדה לשבט שנשא דגל

בצבע זה.

ניקח לדוגמא את אחינו האשכנזים הנמשכים לצבע השחור, וזאת רואים בתפאורה על

במות בכנסים ואירועים, בצבע לבושם של הגברים ושל הנשים. וסביר להניח שהם משבט

יוסף שכן צבע דגלו היה שוהם בצבע שחור.

וכן שם יוסף מצוי מאוד כמעט בכל משפחה, יוסף, יוסף יצחק, יוסף שלום.

ניקח את העדה המרוקאית שאוהבים מאוד את צבע הירוק, וזאת רואים בפרוכות של

בתי הכנסת, בריפוד הכיסאות, בצבע השטיחים בבתים ועוד. שכמעט בוודאות אפשר לומר

שהם משבט שמעון.

ומה מאוד מעניין ששם שמעון מצוי מאוד בכל משפחה, או כשם פרטי או כשם המשפחה

בן-שמעון, בן-סימון וכו'.

העדה התימנית אוהבים מאוד את צבע צהוב וזאת רואים בצבע של השטיחים שלהם,

הגוון השולט בבית הכנסיות של התימנים הוא צהוב מוזהב. שנראה שהם משבט אשר.

העדה הקווקזית אוהבים צבע חום\סגול וזאת רואים על אבני התכשיטים ברובן בצבע

סגול ובגדי הנשים שלובשות רובן ככולן בצבע חום, סביר להניח שהם משבט גד.

‍

העדה הגרוזינית אוהבים מאוד את צבע השחור, וזאת רואים במלבושם הן של הגברים והן

של הנשים, בצבע הפרוכות בבתי הכנסת ועוד. והם בודאי משבט מנשה המשתייך לשבט

יוסף.

העדה העיראקית נמשכת לצבע תכלת וזאת רואים בכל בתי הכנסת של יוצאי עיראק

הצבועים המעקות והמשקופים ואף התיקרות בצבע תכלת, שאפשר לשייכם לשבט יהודה.

העדה הטורקית משתמשים בצבע כחול כהה אפשר לשייכם לשבט יששכר...

וכן על זה הדרך אפשר להמשיך ולמצא עוד עדות הנמשכים לצבעים מסויימים ולשייכם

לפי צבע הדגל לאחת משבטי ישראל.

כעת נעסוק בשאלה מתי הגיעו?

לאחר שמצאנו לפי צבע הדגלים שעדה הבוכרית משתייכת לשבט ראובן כעת נעסוק

בשאלה מתי הגענו לחבל ארץ זו. מובא בספר מלכים ב' ט"ו שעלה סנחריב והגלה את

עשרת השבטים, וכן מובא בדברי הימים א' פרק ה' פסוק כ"ז שעלה מלך אשור והגלה

בתחילה את שבט ראובן ללחלח וחבור, אח"כ הגלה את שבט גד להרא ואת חצי שבט המנשי

לנהר גוזן.

[סנחריב – זה שם של כל המלכים ששלטו באותם ימים, כמו פרעה המיצרי לדורותם,

קיסר רומי לדורותם, ניקולאי הרוסי לדורותם, אמיר בוכרה לדורותם, סולטן הטורקי וכו'

לכן נראה לומר שגלות עשרת השבטים שהיה ע"י סנחריב, היו כמה מלכים מדור דור. עיין

דברי הימים-א פרק ה' פסוק ו' רש"י על הפסוק ד"ה אשר הגלה תלגת פלאנסר: וכן היה

סדרן, פול (מלכים ב' ט"ו) היה כשמלך מנחם בן גדי, ובימי פקח בן רמליה בא תגלת פלנאסר

מלך אשור, ובימי הושע בן אלה (מלכים י"ז) בא שלמנאסר מלך אשור (שם ט"ו) ובימי חזקיה בא

סנחריב. ופירשו רבותינו "פול" וכולם סנחריב.]

משמע מכל המפרשים ששבט ראובן הוגלו ראשונים, כמאה וחמשים שנה לפני חורבן

בית ראשון.

חבור, הרא ונהר גוזן:

מובא בדברי הימים, שמלך אשור הגלה תחילה את שבט ראובן ללחלח וחבור, את שבט

גד להרא, ואת חצי שבט המנשי לנהר גוזן.

איפה המקומות הללו חבור, הרא ונהר גוזן על המפה?

חבור- מכיוון שאני מתייחס להיסטוריה של עובדות ולא דעות, לכן אינני מביא שכך

מקובל בקרב העדה שחבור זה בוכרה.

בשפה הבוכרית האות וא"ו משמשת לפעמים כחולם ופעמים כוא"ו. למשל המילים:-

"נַוְומָאה" שזה ראש חודש אומרים אותה "נֹומָאה". "רַוְוגַ'ן" שזה שמן אומרים "רֹוגַ'ן" וכן

על זה הדרך...,

לפי כלל זה יוצא שהעיר חבור (חוור) המקראית, בהברה בוכרית אומרים חור, היא העיר

חוורזים הנקרא חורזם.

וכן מצאתי סימוכין לדברי בדברי פרופסור מיכאל זנד בספר חוטים של משי הוצאת בית

התפוצות דף 19 כותב שחורזם היוותה מקום מושבה היהודי עתיק לעדה הבוכרית ונמצאו

שם בחפירות ארכיאולוגיות בשנת 1954-1956 גלוסקמאות מן המאות החמישית עד

השביעית שהכילו עצמות מן הטיפוס ים תיכוני והופיעו עליהן כתובות בכתב עברי מרובע

שהעידו על שמות הנפטרים. וכן מובא בספר "בירות פרובינציות של אירן" שנכתב בשפה

הפרסית (פהלווי) מלמד על נוכחותם של יהודים בעיר "כאת" בירת חורזם, שהעיר נוסדה בידי

נרסיי ממוצא יהודי, עד שנחרבה ע"י הכובש המונגולי טמורלנג.

הרא – זה הר שכן בלשון ארמית כל מילה עברית מקבלת אות א' בסופה כמו המילה

אב - אבא, אם - אמא. ובודאי שזה העדה הקווקזית משבט גד והראיה לכך שיהודי קווקז

קרואים יהודים הרריים.

נהר גוזן – אותיות גרוזיה, וזה מקום שגלו לשם חצי שבט מנשה.

לסיכום:

שבט ראובן הם בני העדה הבוכרית שגלו לחבור, שבט גד הם בני העדה הקווקזית שהוגלו

להרא – הרי קווקז, וחצי שבט מנשה הם בני העדה הגרוזינית שגלו לנחל גוזן – גרוזיה.

קשר אחווה:

בין שלושת העדות הנ"ל יש קשר אחווה וידידות בלתי מוסבר, כאילו הם היו אחים בעבר

על אף המרחק הגיאוגרפי הרב שהיה בין בוכרה קווקז וגרוזיה. כמו כן שלשת העדות הללו,

אהבו מאד לגדל כבשים על אף שהם התגוררו בערים, והם העדות היחידות שיש להם

כובעים מפרווה של כבשים, דבר המוכיח את מקצועם כרועי צאן.

כהנים ולוויים:

מניין יש כהנים ולוויים בעדה הבוכרית ומדוע אין כהנים לעדה הגרוזינית? התשובה לכך

שהכהנים והלוויים לא קיבלו חלק ונחלה עם השבטים, הם היו סביב כל שבט באלפיים אמה

ובערי המקלט. השבטים היו מפרנסים אותם ע"י תרומות ומעשרות ומתנות כהונה והם היו

מלמדים אותם תורה. כשהגיע סנחריב להגלות את השבטים, הוא לא עשה סלקציה של

הכהנים והלוויים, הוא לקח את כל האנשים שהיו באזור כולל הכהנים והלוויים. ולכן בעדה

הבוכרית יש כיום כהנים ולוויים.

בעדה הגרוזינית אין להם כהנים ולוויים משום שכתוב במפורש בנביא עזרא פרק ח'

פסוקים ט"ו – כ' שעזרא אסף את העם מבבל והגיע אל נהר אהוא וחנו שם כדי לעשות

מפקד, והנה רואה שאין ביניהם כהנים ולוויים. מיד שלח את ראשי העם למקום שנקרא

כספיא להביא משם את הכהנים והלוויים לעבודת ה' בבית המקדש.

כידוע שהמקום "כספיא" זה ים הכספי מקום מושבם של אחינו הגרוזינים, ולכן אין להם

כהנים, ולא משום שהם חלילה בני גרים.

עדה קרויה על שם העיר ולא ע"ש המדינה:

כל יוצאי בוכרה מאוזבקיסטאן, טז'יקיסטאן, טורקמניסטאן, כולם קרויים "בוכרים". וזה

פלא, הרי בוכרה היא עיר באוזבקיסטאן, מדוע הם קרויים ע"ש העיר ולא ע"ש מדינתם -

אוזבקיסטאן? כמו למשל מרוקאים, זה ע"ש מדינתם שממנה הגיעו. אשכנזים ע"ש מדינתם

אשכנז. תימנים ע"ש מדינתם תימן. פרסיים ע"ש מדינתם פרס. האפגנים ע"ש מדינתם

אפגניסטאן. אף עדה לא קרויה ע"ש העיר שממנה באו כמו בני העדה הבוכרית.

ומה שמעניין שגויי המקום קרואים אוזבקים או טדז'יקים, ולא בוכרים. רק ליהודים

קוראים בשם זה.

נראה לומר, שהטעם לכך שעיר מוצאם "בוכרא" זה ע"ש שבטם כמובא בתרגום אונקלוס

על הפסוק (בראשית מ"ג פסוק ג') "ראובן בכורי אתה" ראובן בוכרא אתה. וזה סימן שהם שבט

ראובן. ולכן כל היהודים מחבל ארץ זו נקראים "בוכרים" ע"ש השבט ולא ע"ש מדינתם.

סימנים של הדגל:

כידוע שעל דגל שבט ראובן היה רקום דודאים ומעניין מאוד שהרקמה שעל הכיפה

הבוכרית יהודית הנפוצה מזה דורות בקרב הקהילה, רקום עליה דודאים.

ויש עוד כיפה יהודית שרקום עליה סרטן, ולפי סדר חנייתם במדבר ששבט ראובן חנו

בדרום כנגד חודש תמוז, שמזלו סרטן.

מידה כנגד מידה:

בכניסת עם ישראל לארץ בימי משה ויהושוע בן נון, שבט ראובן ושבט גד מבקשים

ממשה רבינו להישאר מעבר לירדן. משה עושה עימם תנאי ואז מקבלים את נחלתם מעבר

לירדן, ולא נכנסים לארץ, משה מבקש מחצי שבט מנשה להצטרף אליהם.

מובא בספרי קבלה נושא של גלגולי נשמות מדור דור עד הגיעם לתיקונם.

אם נתבונן השבט הראשון שלא רצה להיכנס לארץ ישראל וביקש ממשה להישאר בעבר

הירדן, היו שבט ראובן. ובעת קיבוץ הגלויות במאה האחרונה שחזרו לבנות את הארץ, העדה

הבוכרית נחלצה חושים ראשונה עוד לפני הקמת הציונות, ובשנת 1890 בנו את שכונת

הבוכרים בירושלים. אחריהם באו הקווקזים בשנת 1920 והקימו את תנועת השומר. וחצי

שבט מנשה שלא ביקשו להישאר אלא משה השאירם כדי שילמדו תורה לשבטי ראובן

וגד, ובכל זאת מכיוון שבפועל הם היו מחוץ לא"י, בשנת 1971 הגרוזינים הראשונים שפעלו

מול שלטון הסובייטי לפתיחת שערי מסך הברזל עד כדי מסירות נפש, ובזכותם יצאו שאר

יהודי רוסיה.

האם הטדז'יקים הם בני אנוסים?

לעם הטדז'יקי ושכניהם האפגנים ישנם כל מיני סממנים יהודיים, כמו פאות על צדעי

הגברים, הדלקת נרות שבת ע"י הנשים אחר צאת הכוכבים, ברית מילה לבנים ביום השמיני,

ועוד דברים המעוררים סימני שאלה. מניין להם מנהגים הללו. היו אלו שטענו, שאלו עשרת

השבטים האבודים או יהודים אנוסים.

בפרשת בלק בנבואת בלעם (במדבר כ"ד פסוק כ"ב), על הפסוק "עד מה אשור תשבך" מסביר

רש"י שבני יתרו גלו אף הם עם עשרת השבטים ללחלח וחבור, ועתידים לחזור בגאולה

השלימה.

על פי מה שהסברנו, יוצא נפלא מאוד, ששבט ראובן הוגלו ללחלח וחבור ועימם בני יתרו,

לחלח זה בלך שבאפגניסטן ששם הוגלו בני יתרו ולחבור הוגלו שבט ראובן.

כעת, מובן מניין להם המנהגים עם סממנים יהודיים. ומכיוון שהיו גרים,אז נשארו להם

מקצת המנהגים. ואנו בני אברהם יצחק ויעקב התקיים בנו "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך

ומפי זרעך עד עולם".

וכן שמעתי מזקני העדה שהאפגנים הגויים קוראים לנו לבני העדה הבוכרית "בני משה", זו

ראיה לכך שהם בני יתרו, כי יהודים בשבילם הם בני עמו של משה-חתן יתרו.

גילה של העיר בוכרה:

הממצאים הארכיאולוגים שנעשו באזור בשנת 1954-1956 מגלות 20 מטרים של שכבות

תרבותיות של בתים, מבנים, תכשיטים וכלים אשר נוצרו עד 500 שנה לפני הספירה.

הממצאים משתלבים עם דברינו ששבט ראובן הוגלה הראשון ע"י סנחריב לחבור וזה

היה כ 150- שנה לפני חורבן בית ראשון, בשנת 3200 ליצירה (המאה הרביעית לפני הספירה) תואם

בדיוק את הזמן שהגיעו אבותינו לחבל ארץ זו העומד על 2500 שנה.

בוכרה היא חבור המיקראית:

בעיתון הבוכרי בהוצאת "ברית יוצאי בוכרה" מס' 74 שנת 2010 עמוד 9 כתבה בשם

"מסיפורי בני עשרת השבטים" שהביאו מעיתון "המגיד" שהתפרסם 8 בספטמבר שנת

1858 המספר על שני סוחרים מהודו שהלכו בדרך המשי לרגל מסחרם מפרס לבוכריה

בשנת 1847 , ונתפסו ע"י שודדים בדרך ונמכרו בשוק העבדים. בהיותם בבית אדוניהם, שאלו

האם יש יהודים במקום, וענו להם שישנו שבט יהודי באזור והם גיבורים מאוד. הם שכנעו

את אדוניהם שייקחו אותם אליהם והם יפדו אותם בכל מחיר. וכך היה שבאו אנשי בוכריה

ופדו אותם ושלחו אותם לביתם. בשובם בשלום סיפרו על השבט היהודי החי בבוכריה

וכך אמרו:- את ה' אלוקי אבותיהם יודעים ואת מצוותיו שומרים כפי קבלתם מאבותיהם.

המקום אשר יושבים שמה אחינו בני ישראל יקרא בפיהם "חבור".

ראיה ברורה שבוכרה היא חבור המיקראית.

מפעל כיפות עבודת יד:

בסיור שנערך במפעל ליצור כיפות בעיר שהריסבז, ראו התיירים היהודים את הצורות

הרקומות על הכיפות ושאלו את מנהל המפעל מדוע מופיעות רק שני צורות בלבד של רימון

וסרטן? ענה המנהל לתומו, כי הצורות הללו נרקמו ע"י יהודים שהיו מנהלי המפעל, ואנחנו

רכשנו את המפעל מהם וממשיכים את קו היצור ללא שינוי. ועוד הוסיף שכיפות אלו הם

של היהודים וכיום זה מיוצר עבור התיירים והמוסלמים אינם כובשים כיפה זו.

מפעל שטיחים בסמרקנד:

בטיול שורשים שנערך בערי בוכרה בשנת 2010 ביקרו קבוצת תיירים מישראל במפעל

ליצור שטיחים פבריקה חוז'ום בסמרקנד. את פניהם קידם מנהל המפעל וסיפר על טווית

שטיחים בארוכה, ובכדי לתת מחווה לתיירים היהודים הוסיף ואמר:- שמאז שיהודי בוכרה

עזבו את אוזבקיסטאן, הפסקנו לייצר שטיחים בצבע אדום ונימק זאת שצבע זה היה של

יהודים. דבר המוכיח כאלף עדים שנטיית ליבם של עדתנו לצבע הבורדו-אדום, הוא מפני

צבע הדגל של שבט ראובן.

‍